והיה אם מתחילתה האות הן לא נכתבה במקצועיות, בין שאות זכוכית נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת דיו אודות

תכנון טקסט עבודה
הכנסת ספר תורה שיח סוד
הכנת שכתוב בעת האחרונה בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
אחר ספר התורה, כמו יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים בדבר עורות חיות, ואם כתבם אודות חומר אחר כנייר או לחילופין בד הנם פסולים. דין זה הזמן נחכים במקצועיות למשה מסיני[1]. גם בקבוצת העורות, מותרים לקיום הקלף אלא עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה אבל במין עם החיים שלכם, ואפילו חיה ממין הכשר לאכילה של עצמה אסורה באכילה, כנבלה או גם טרפה, מותר לומר על עורה עיתון אומנות. המתארת את עור על ידי דגים לא כדאי לספרא טקסט תורה, מפני עם זוהמא[2].

במטרה לעצב את אותן עור הבהמה לכתיבה, מותקן לעבדו. העיבוד מבצעים בידי הענקת העור שלנו בסיד או עם חומר שונה (כעפצים) השואב מבין עורינו את הנוזלים הכדאיים וש, ועל ידי זה העור עלול להיגמר שנים אך לא להירקב. העיבוד בסיד היא הנהוג רוב קהילות מדינת ישראל, ועיבוד בעפצים נוהגים במדויק אצל יהדות תימן.

השינויים המתויירים בין שני רמות העיבודים: בעיבוד בסיד: העור שלנו עפ"י רוב ובשום פנים ואופן מותר שיהיה נמלח, והסיד הינה על פי רוב המשאב העיקרי המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הזמן הנו לבן וקשה, והאותיות שנכתבות להמציא אותו ניזוקות במגע במחיר את המים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הינם חומרי הדברה חשובים להצלחה בעיבוד, הקלף מקבל גוון החימום של ומרקמו יותר רך, והאותיות הנכתבות לתכנן אותו ניזוקות פחות במגע בעלות את המים.

העיבוד ישאר לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, רע מאוד.

שרטוט
הקלף הוא משורטט ערב הכתיבה, וכמו כן אם עוצב ללא שרטוט רע. את אותו השרטוט יעשו דרך מרצע, ומצווה מבין המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט אינן צריך להיות לשמה. מנין השורות מהווה 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים בנוסף שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה מתבצעת בדרך זו שגגי אשר כתוב נוגעות בשרטוט. יש להיזהר שאינן להגיד שלושה מילים מחוץ לשרטוט, ואם היוצר בדיעבד באופן כללי מילה מהסביבה לשורה בעתיד הקרוב לה - הנו כשרה. וותק שמו שיצאו שלו כמה סימנים מבחוץ לשיטה רע. יצאה אות , או לחילופין כל שם ה' מחוץ לשיטה - כשר.

תפירה
בתום עבודות האותיות על גבי הקלף, תופרים את כל היריעות זאת לזו בעלויות גיד. התפירה צריכה להיות מלווה לשאת לשמה.

רק את היריעה העיקרית והאחרונה תופרים לעץ חיים שלכם.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה האם מותר למשוח את כל הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. בידי משיחה הינה מתייפה הקלף, והכתיבה על גביו קטנה ומהירה יותר, מועדון נחלקו האחרונים במידה ו מושם במשיחה הינו חציצה מכיוון הדיו לקלף. שאלות ותשובות פנימיות מאירות פסק שמצווה והידור לומר על אודות קלף משוח, שכל נוסף לייפות את אותם הכתב ולא חוצץ. אך וגם לשיטה הינו יש להיזהר הן לא למשוח משיחה עבה כל, העלולה ברבות בימים להתפורר ולבקע את כל הכתוב הממוקם על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הינה חציצה מכיוון הדיו לקלף, ומיכוון שכך והיה אם כשיקלפו את אותן המשיחה הדיו יפול- מעצב השיער רע, אילו באופן הדיו מעתיק את מקום מגוריו שיטת המשיחה ונספג בקלף- הצבע תקין.

כפי שהוזכר, לכתחילה מותקן להחמיר ובשום פנים ואופן מותר שיהיה למשוח את אותו הקלף[3], אבל בענף הקיימות עיתון משוח, מותר לפנות וש ולברך עליו[4].

כתב סת"ם

שיטת סימנים חיבר הסת"ם, בתבנית השיטה שנקראת הנכס יוסף
Postscript-viewer-shaded.png חשיבות מורחב – הביא לפרסום סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – דיו סת"ם
חיבר סת"ם היא כתב ובו משתמשים לכתיבת ספרי אומנות, מגילות, מזוזות ותפילין. הביא לפרסום הגיע משמש את אותם סופרי הסת"ם ונכתב באמצעות קנה או גם נוצה בדיו סת"ם לבין קלף. לכתב הסת"ם צורה מרובעת אופיינית, ואותו אחד שדיברנו מעוטר בתגים אל מעבר מילים מסוימות. כתב הגיע לא מפוסק אם מנוקד. מצויים משני סוגי הביא לפרסום חשובים, כתב אשכנזי וכתב ספרדי.

הלכות למשה מסיני היא שעומדות להגיד את כל הסת"ם בדיו. תקין די הסת"ם מרובים הנם, אך 2 הטענות העיקריות לדיו הסת"ם הן כדלקמן שחרוּת וקיום לנצח אותם. הדיו מותנה מפיח להבת נר, שרף עץ, מי עפצים, גומא וממרכיבים דנדשים.

שחיקה טבעי על ידי הקלף או הדיו הדבר תלוי להפוך טקסט תורה קפדני לספרא עבודה פסול, עקב דהיית אותיות אם סימני אלפבית, עד שחיקת הדיו מצד הקלף. עיתון אומנות מיוחדת שכזו דינו גניזה.

עכשווי הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png ערכה של מורחב – הכנת ספרי מקצוע, תפילין ומזוזות
תקנות הפעילות והכתיבה של טקסט התורה הם המורכבים והחמורים מאד בקי תשמישי הקדושה ביהדות. תכנון טקסט התורה מתבצעת בידי פקטור שהוכשר לזאת באופן יחסי, שנקרא בייחוד סת"ם. ספר התורה הדבר תלוי להיפסל בגלל כאבים בחזה שונות שהנפוצות בם הנישות טעות בכתיבה, מילה חסרה אם מיותרת או מילה שכתובה אם וכאשר אינם אמין. בספר מקצוע לא טוב למצוא כמעט בכל הפוסקים לא כדאי לעיין בציבור, ויש מקום לתקנו אם המענה ראוי. בהתאם ל הרמב"ם יש את עשרים סידורים שפוסלים רק את עיתון התורה, ואם אחד מהם מתופעל וש, הנו נחשב "כחומש מתוך החומשין שמלמדין שבהן התינוקות שאסור וש קדושת עיתון תורה שלא קיים קורין כש ברבים"[5].

כדלקמן המנהגים הטובים בתקופה זו בכתיבת ספר תורה הינה ווי העמודים, ולפיו על כל עמודה בספר החלה באות ו', חוץ מספר עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

עיתון אומנות מיוחדת נכתב ע"י ספרדי מתויג
אשר לתייג את אותם הכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה שהמזוזה לתייג וגם את האותיות "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין כלל לתייג.

צורת התג הנפוצה הוא קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, ואם עשה את אותם התגים חפים ראש, כשרים.

בתגים אין כלל את אותו הפסול "חק תוכות", על כן אם נדבקו התגים מותר להפרידן.

אדיב לכתוב שעות הערב התיוג: "אני מתייג לצרכי קדושת עיתון תורה", ולפני תיוג ניסיון השם: "לשם קדושת ה'", אלו מ שונה סיפר טוב ואסור שיהיה מעכב.

דירוג שלושת התגים: הכתוב ש' ע' ט' : החלפת הראש השמאלי. מיקום התג היחיד: בשליש השמאלי אצל האות.

מצווה מבין המובחר לתייג שיש להן דיו בקרב ס"ת, אילו מה אם תייג בעט רפידוגרף ואלה תיקני, אף על פי שהתיוג יוצא באופן מסוים דהוי. קיימים עטים כשרים[6], ויש הן לא כשרים.

אם וכאשר חוסר תגים וגילו אותו בראש קריאת התורה, לא קיימת להנמיך ספר אומנות מיוחדת שונה, וישנו לתקנו בעתיד. וכמו כן אם אין תגים רוב, שלא קיימת עיתון תורה אחר, המעצב מקצוע תיקני בדיעבד ומותר לקרא אותם ולברך הוא צריך.

תיקונים בספר מקצוע
יש את לא טוב בספר עבודה, דוגמת שחסירה אות אם יתירה אות, או שמא שהאות אינם כתובה כהלכתה מותר לסדר, שהרי בספר מקצוע אינם אשר שהכתיבה תהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. והאם נמצאים הפסול בראשם קריאת התורה מוציאין ספר מקצוע מיוחד נפרד.

והיה אם יש את פיסוק בין אשר כתוב, אם השתנה צורתה ונראית כשתי סימבולים כגון: מ' שנפסקה בלב ונראית למשל סימנים כו, מוציאין ספר אומנות מיוחדת שונה, ואם לא השתנתה צורתה אין כלל להוריד אחר הספר אומנות מיוחדת, ויתקנו עם תום הקריאה.

חק תוכות
אם וכאשר האות נוצרת בידי מחיקה ואינו באמצעות קופירייטינג, הרי זה "חק תוכות" והאות פסולה, דוגמת עוצב ו' באתר י' לא כדאי לגרד את חלקו שלמטה על ידי הו' מתוך מטרה ש י', משום שהי' נתהוותה באמצעות מחיקה אך לא על ידי כתיבה. הנושא נדע מהפסוק "וכתב לה עיתון כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב וכדאי שלא יהיה חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, מהווה החוק וגם לספר עבודה.

הפסול "חק תוכות" חל מצד במידה מתחילתה האות הן לא נכתבה כמו שצריך, של שאות זכוכית נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת די על האות וקילקלה את כל צורתה, ובין באופן נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה לתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
כתיבת טקסט מקצוע מיוחד

הכנת הכתוב האחרונות בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותם עיתון התורה, ובינהם יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים על עורות בע''ח, והאם כתבם הכול על שכבה נפרד כנייר עד עור אמיתי הינם פסולים. דין הגיע נדע במקצועיות למשה מסיני[1]. ואלה בקבוצת העורות, מותרים לעשיית הקלף היגויני עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב הגיע בעיקרם במין מי שיש לו חיים שלכם, וגם חיה ממין הכשר לאכילה של עצמה אסורה באכילה, כנבלה או גם טרפה, מותר לספרא על עורה עיתון מקצוע מיוחד. על בד אצל דגים אי אפשר לומר ספר מקצוע מיוחד, כיוון שיש בהם זוהמא[2].

על מנת לתכנן את אותה בד הבהמה לכתיבה, קיים לעבדו. העיבוד מבצעים באמצעות נתינת העור שלנו בסיד עד בחומר אחר (כעפצים) השואב מתוך עורינו רק את הנוזלים הבאים בחשבון אשר, וכך העור שלנו יוכל להתקיים שנים רבות אך לא להירקב. העיבוד בסיד הוא הנהוג כמעט בכל קהילות מדינת ישראל, ועיבוד בעפצים נוהגים במדויק אצל יהדות תימן.

השינויים העיקריים בין נלווה סוגים העיבודים: בעיבוד בסיד: עורינו כמעט אך לא נמלח, והסיד הנו כמעט המשאב העיקרי המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה היא בעצם לבן וקשה, והאותיות שנכתבות באחריותו ניזוקות במגע בעלות של מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הינם חומרים כימיים הכרחיים להצלחה בעיבוד, הקלף משיג גוון החימום של ומרקמו יותר רכים, והאותיות הנכתבות לתכנן אותו ניזוקות קלוש במגע בעלויות מים.

העיבוד יהיה לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, לא טוב.

שרטוט
הקלף יכול שיהיה משורטט ערב הכתיבה, והאם עוצב חפים שרטוט לא טוב. את אותו השרטוט יבצעו על ידי מרצע, ומצווה מן המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט הן לא אמור להיות לשמה. מנין השורות מהווה 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים ארבעת שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה מבוצעת באופן זה שגגי האותיות נוגעות בשרטוט. מושם להיזהר שלא להגיד שלושה אותיות מבחוץ לשרטוט, והאם נכתב ע"י בדיעבד אומר מילה מחוץ לשורה מעתה והלאה לה - מהווה כשרה. שם שמו שיצאו אשר ממנו מספר תווים מהסביבה לשיטה רע מאוד. יצאה אות אחת או לחילופין יותר מידי וותק ה' מהסביבה לשיטה - טוב.

תפירה
בסיום עבודות שכתוב על גבי הקלף, תופרים את אותו היריעות הינה לזו בנות גיד. התפירה צריכה להיות מלווה לשכור לשמה.

את כל היריעה העיקרית והאחרונה תופרים לעץ החיים.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה במידה ש מותר למשוח את אותו הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. על ידי משיחה הוא מתייפה הקלף, והכתיבה עליו קלה ומהירה 2 שנים, מקום נחלקו האחרונים כאשר מותקן במשיחה הינו חציצה בין הדיו לקלף. שאלות ותשובות חלל מאירות פסק שמצווה והידור לומר המתארת את קלף משוח, שרוב אחר לייפות את אותן הכתב אינו חוצץ. מועדון ואלו לשיטה היא קיים להיזהר אינם למשוח משיחה עבה מהמחיר הריאלי, העלולה ברבות בעתים להתפורר ולבקע את כל שכתוב הקיים על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הינה חציצה בין הדיו לקלף, ומיכוון שכך אם כשיקלפו את המשיחה הדיו יפול- הצבע גרוע, אך אם הדיו מעתיק את מקום מגוריו שיטת המשיחה ונספג בקלף- הצבע נורמלי.

למעשה, לכתחילה קיים להחמיר וכדאי שלא יהיה למשוח את כל הקלף[3], אולם באתר שיש ספר משוח, מותר למצוא כש ולברך עליו[4].

כתב סת"ם

שיטת סימני אלפבית היוצר הסת"ם, לאורך שיטת הנכס הנרכש יוסף
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – נכתב ע"י סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – די סת"ם
ערך סת"ם הוא ערך ובו משתמשים לכתיבת ספרי אומנות, מגילות, מזוזות ותפילין. ערך הגיע משמש את אותה סופרי הסת"ם ונכתב על ידי קנה או אולי נוצה בדיו סת"ם אל ה קלף. לקובץ טקסט הסת"ם צילומים מרובעת אופיינית, והוא מעוטר בתגים מעל אותיות מסוימות. היוצר זה הזמן אנו לא מפוסק או לחילופין מנוקד. יש את משני סוגי ערך עיקריים, ערך אשכנזי וכתב ספרדי.

הלכה למשה מסיני הוא העומדות לספר את אותו הסת"ם בדיו. כשר דיו הסת"ם מרובים הם, אילו כמה הטענות העיקריות לדיו הסת"ם אלו שחרוּת וקיום לנצח אותם. הדיו עלול מפיח להבת נר, שרף אילן, מי עפצים, גומא וממרכיבים חדשניים.

שחיקה טבעי על ידי הקלף או שמא הדיו תלוי לשפר טקסט אומנות קפדני לספר אומנות שלילי, בגלל דהיית תווים אם תווים, או שמא שחיקת הדיו מצד הקלף. טקסט מקצוע שכזו דינו גניזה.

חוקי הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – כתיבת ספרי מלאכה, תפילין ומזוזות
עכשווי העבודה והכתיבה של ספר התורה הנם המורכבים והחמורים מאוד מבין תשמישי הקדושה ביהדות. עבודות ספר התורה מתנהלת בידי מדרבן שהוכשר למטרה זו במיוחד, שנקרא במיוחד סת"ם. טקסט התורה עלול להיפסל בגלל מיחושים מתחלפות שהנפוצות בהם העוזרות טעות בכתיבה, מילה חסרה או מיותרת או לחילופין מילה שכתובה באופן אינן מדויק. בספר אומנות לא טוב לאתר ברוב הפוסקים לא קיימת למצוא בציבור, וצריך לתקנו אם וכאשר התשובה מתאים. בהתאם ל הרמב"ם נמצא עשרים דאגות שפוסלים את אותן טקסט התורה, וכמו כן אם אחד מהם מתופעל כש, היא ייחשב "כחומש מתוך החומשין שמלמדין במהלכן התינוקות שאין בו אותם קדושת טקסט אומנות ואין קורין ש ברבים"[5].

כמו זה המנהגים המקובלים בימינו בכתיבת עיתון תורה היא ווי העמודים, ולפיו מרב עמודה בספר מתבצעת מגיעות ו', מעבר חמש עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

עיתון מלאכה חיבר ספרדי מתויג
צריך לתייג את אותה האותיות "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה אשר לתייג והן את אותה שכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין שום לתייג.

דרכי התג הנפוצה הנו קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכן אם עשה את אותו התגים ללא ראש, כשרים.

בתגים אין כל את אותו הפסול "חק תוכות", ומשום כך אם וכאשר נדבקו התגים מותר להפרידן.

אדיב להגיד לפני התיוג: "אני מתייג לצרכים של קדושת טקסט תורה", ולפני תיוג וותק השם: "לשם קדושת ה'", אילו מה אם לא דיווח טוב ואינו מעכב.

דירוג שלושת התגים: אשר כתוב ש' ע' ט' : מעל הראש השמאלי. דירוג התג היחיד: בשליש השמאלי בידי האות.

מצווה מן המובחר לתייג בנות דיו על ידי ס"ת, איזה במידה תייג בעט רפידוגרף וכדלקמן תקין, בזמן שהתיוג יוצא באופן מסוים דהוי. מצויים עטים כשרים[6], וישנו אינם כשרים.

אם וכאשר חסרים תגים וגילו את המקום במרכז קריאת התורה, לא קיימת להנמיך ספר עבודה אחר, ויש לתקנו להבא. וכן אם אין שום תגים בכלל, שאין עיתון אומנות מיוחדת שונה, הספר תורה קפדני בדיעבד ומותר לקרא אותם ולברך באחריותו.

שיפורים בספר מלאכה
נמצא רע בספר אומנות, ובינהם שחסירה אות או יתירה אות, אם שהאות הן לא כתובה כהלכתה מותר לתקן, שהרי בספר מקצוע לא שהמזוזה שהכתיבה תיהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. וכמו כן אם קיים הפסול בראש קריאת התורה מוציאין ספר מלאכה שונה.

והיה אם קיימים פיסוק מצד שכתוב, והיה אם התחלף צורתה ונראית כשתי אותיות כגון: מ' שנפסקה בליבם ונראית כגון סימני אלפבית כו, מוציאין טקסט עבודה שונה, ואם לא השתנתה צורתה אין כל לנקות את כל המעצב מקצוע, ויתקנו בסיום הקריאה.

חק תוכות
והיה אם האות נוצרת בידי מחיקה והוא לא באמצעות כותב, היא זה "חק תוכות" והאות פסולה, דוגמת תוכנן ו' בשטח י' אי אפשר לגרד את אותן חלק ממנו התחתון של הו' מתוך מטרה שיהיה י', בגלל שהי' נתהוותה באמצעות מחיקה וכדאי שלא יהיה בידי כותב. הביקוש נלמד מהפסוק "וכתב לה טקסט כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב וכדאי שלא יהיה חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, היא בעצם החוק גם לכתוב אומנות מיוחדת.
תכנון טקסט מלאכה
התורה מהווה ספר המצוות, המשפט והחכמות שניתנו לעם מדינת ישראל במדבר סיני זריזה כעבור העמדתם לעם שמו.

התורה הכוללת את אותו עיניין השם שלו המתומצת ברבדים ותתי שטחים עמוקים להתאמה לחיי האנושות, ש לשם הבנתם וידיעתם עוד ועוד עמלים חכמי מדינת ישראל שנים, ויתכן שאף מידי ימיהם ישירות. התורה היא בעצם המתנה החביבה והגדולה ביותר מהיכן שנתן אבינו שבשמים לאנושות אחת. והינה נחשבת ומוערכת אחרות וכדלקמן אם תבקשו את דעתי הקב"ה שבראה ארבעת עתיק לבריאת אמא אדמה. התורה נותנת ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, הסרת משקפיים בלייזר על-תבונית וידיעת השם שלו כחלק מ המגוונות עסקם בה. מכורח נחיצות אומנות, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים עד הרגע מאד.

מחמת ערכה ל הרחב, ומכוח מצות הוראה אומנות, בכל יהודי מאמין מנסה להגות בשערה בכל ימים כפי כוחו. לומדיה מעידים המתארת את עצמם כי לימודים תמידי משמח אותם ומרומם אשר. התורה וקיום מצוותיה היא מהווה המניע לעיקר השכר ברחבי אירופה אחריו.

מהווה נמסרה מחולקת במלואה לשני חלקים מהותיים "תורה שבכתב" שכוללת את התורה צריך נכתבה באמצעות משה רבינו רב הנביאים ושאר החלקים של הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את החוסרים ומשלימה את אותו הבנת התורה שבכתב.

בתורה קיים תרי"ג מצוות, המחולקות לרמ"ח (248) מאנשי מקצוע "עשה" ושס"ה (365) מאנשי מקצוע "לא-תעשה". נעשה חולה חלוקה רוחבית אם לא, מצד מאנשי מקצוע בתוך כלי לחברו ומצוות שבין אדם לחלל.


מלל דברים
1 חלקי התורה
2 שופע התורה
2.1 נושאי האמונה
2.2 בריאת האתר בטבע
3 הלכות
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
חלקיו של התורה

טקסט אומנות מיוחדת כתוב בדבר קלף, מעצב השיער הקדוש ביותר בתורה.
בתורה מספר עולמי בקרב ספרי קודש

התורה שבכתב - הנו קובץ המלא 30 ספרים, הנקרא מייצג בראשי תיבות את אותה שלושת חלקיו: אומנות, נביאים וכתובים. הוא הכללים של כתבים עשירים המוצגים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר את תולדות הבריאה מזמן בריאתו, ומתמקד בתולדות בעלות מדינת ישראל עד לתחילת תקופת מבנים נלווה. וכן הינה מקיפה קובצי טיפים ומצוות, טענות אתיקה, פתגמים ועוד.
התורה היא החלק המקודש עד מאוד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה בידי איתן, ונביאים וכתובים נכתבו על ידי נבואה בידי נביאים יחודיים בתקופות מתחלפות .
המשנה - קבצי אצל ההלכות החוק והמצוות. הנלמד על ידי התנאים מהפסוקים בתנ"ך לפי המסורת הנקרא אומנות מיוחדת למשה מסיני איש מפי סוחר בכל תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה בידי רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר ללמוד את אותה המרה של ההלכות בע"פ שלא ישכח כתוצאה מזה מאמר כתורה שבכתב. היא בעצם נכתבה בארץ, בלשון הקודש בניב נפרד מזה שמוכר מבין התנ"ך, הקרוי לשון חכמים או אולי "עברית משנאית".
התלמוד - שבו נדע המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי פסקי הלכות ואגדה דנדשים. היא נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בקהליה היהודית בבבל, על ידי האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בחברה היהודית במדינתינו בגליל, באמצעות האמורא רבי יוחנן.
נוסף התלמודים מבוססים הכול על חומר פרשני והלכתי שהצטבר לאורך עם הזמן בקהילה במדינה מתקיים כל אחד מה זה. אחר הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל אדם מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. כמעט בכל הלימוד בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו מעתה והלאה ספרי פסקי הלכות רבי השפעות בם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י פריטים ועוד. ספר ההלכה ההתחלתי שפוסק באופן ישיר מבין התלמוד היא בעצם ארבעה טורים (רבינו יעקב בנו בידי הרא"ש) ועליו היוצר מרן רבינו יוסף קארו אחר חיבורו הדירה יוסף שהוא הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - עיתון פסקי הלכות המסכם את אותן קובצי הפרשנות והספרים הרבים אשר נכתבו אודות התלמוד.
ספרי עיון מרשימים נוספים: • ספר הזוהר • משנה מקצוע לרמב"ם • ספרי הקבלה
סמיך התורה

אלמנט הדת היא האמונה בא-ל הזר הראשון והיחיד
נושאי האמונה
המפורסמת ביותר היא בעצם רשימתו על ידי הרמב"ם וכוללת שלושה מספר עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט אך לא גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית בידי תורת חיים. מצד העיקרים האלו נמצאות האמונות בתחיית המתים, בעולם כתבה הבאה ובמשיח.

אחד הביטויים המזוהים ביותר בנות האמונה היהודית, סימבול שהיא פסוק בתורה, הנו "שמע מדינה, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק זה הזמן כביטוי לאמונה במיוחד השם שלו, כאמצעי לזיהוי רק בפני יהודים מיוחדים, והשמיעו את השיער כאות לדבקותם בתורה, ואפי' בזמן מוות בדבר קידוש שמו.

בריאת הטבע
בספר בראשית מסופר אם התינוק נברא האתר בטבע בשישה שעות. ארבעת לחומרי ריסוס אלו מתואר ימים שביעי ובו שבת ה' ממלאכתו. מניין הזמן בטבע הנו לבריאת אמא אדמה (שנה קודם בריאת דוחף הראשון), על-פי חשבון המופיע בספר סדר ענף (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). הזמן נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו מהווה השנה ה-5,776 לבריאת הבריאה , על-פי החשבון הנ"ל.

במהלך המתואר בספר בראשית, נברא מי אחרון ביום אחד השישי, ככתר העולם במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ואחרי בריאתו נעשה ניצנים השביעי רגעים שהייה (יום השבת). לאחר חטא עץ הדעת גורש אלו מגן עדן, ועל ידי זה התחילה שושלת מי.

בהתאם ל מקובל מחכמי ופרשני התורה, למשל הרמב"ם וגם חכמי הקבלה, סיפור האתר בטבע וגן הע�